הנצחתו של מונטיפיורי

על שמו של מונטיפיורי נקראו בירושליים חמש שכונות: מזכרת משה, זיכרון משה, אוהל משה, ימין משה- בנחלאות ובעיר הישנה, וקרית משה, כיום היא שכונה גדולה בכניסה לירושליים.
טחנת הקמח שמונטיפיורי הקים קיימת עד היום בשכונת ימין משה וכיום היא משכנת מוזיאון קטן על מונטיפיורי ופועלו.

בעיר תל אביב הוקמה שכונת מונטיפיורי והרחוב המרכזי בשכונה נקרא על שם אישתו של מונטיפיורי, יהודית, בקצה השכונה נמצאים מגדלי עזריאלי.

בנוסף, על מונטיפיורי נכתב שיר מוכר, "השר משה מונטיפיורי", השיר נכתב על ידי חיים חפר והולחן בידי דובי זלצר ובביצועו של יהורם גאון. השיר זכה לפרסום רב.

בית הקברות הגדול היהודי השוכן ברובע קווינס בניו יורק נקרא על שם השר.
המום הפך למוקד משיכה ענק ולמרכז יהודי גדול עקב המצאת אוהל הרבי מליובאוויטש במתחם בית קברות.

מרכבתו של מונטיפיורי
עם מותו של מונטיפיורי, זכה במרכבה בה השתמש למסעותיו באירופה ג'ון אגברט בנגוך, ידיד משפחת מונטיפיורי.
ג'ון העניק את המרכבה לכומר הציוני - נוצרי, ויליאם הכלר, שעסק באיסוף פרטים שונים על מנת להקים את המוזיאון הציוני במדינת ישראל.
בנוסח צוואתו של ויליאם שכתב ב-28 באפריל 1900 רשם :
"לפני שאממש את כוונתי להעביר את המוזיאון והספרייה שלי לפלסטינה אני מעניק כבר עתה את עזבוני, לרבות ההרמוניום וכרכרת מונטיפיורי שקיבלתי מהאדון בנגוך... העזבון יישאר לעולם במוזיאום בארץ ישראל, לברכת הכל ואסור למכרו"

על עף נוסח הצוואה, המרכבה הועמדה למכירה פומבית אר שלויליאם נודע על כך הפציר שלא למכרו את המרכבה וקיבל אותה ממנו עבור "בית הנכות בצלאל".

ביבלוגרפיה של הבלוג
ויקיפדיה - משה מונטיפיורי - לחץ כאן.
ויקיציטוט - משה מונטיפיורי - לחץ כאן.
אנציקלופדיה יהודית דעת - משה מונטיפיורי - לחץ כאן.
מט''ח - משה מונטיפיורי - לחץ כאן.
שירונט - מילים לשיר "השר משה מונטיפיורי" - לחץ כאן.
יוטיוב - השר משה מונטיפיורי - לחץ כאן.

חייו האישיים של מונטיפיורי

רעייתו של משה, יהודית, ומשה פעלו ביחד.

יהודית התלוותה אליו למרבית מסעותיו בעולם, גם לארץ ישראל.
ועל שמה נקראו שדרות יהודית במרכז שכונת מונטיפיורי בתל אביב.

בצעירותו, מונטיפיורי לא היה יהודי שומר מצוות, אך בעקבות ביקורו הראשון בירושליים התקרב מאוד לדת ולמסורת. מאז קיימו מוטיפיורי ויהודית אורח חיים אדוק.
בנוסף, הרב הראשי של לונדון, נתן אדלר, היה מהאנשים המקורבים ביותר למונטיפיורי.
מונטיפיורי הקפיד לקחת עמו שוחט למסעותיו בעולם כדי שהוא יוכל לספק בשר כשר, ולאירועים ונשפים אליהם הוזמן עם שועי עולם(אצילים, אדונים) נהג להביא מזון וכלים משלו.
בבית שהקים בעיר רמסגייט שקרובה ללונדון, בנה מונטיפיורי בית כנסת, ובשכונת משכנות שאננים, אותה בנה בירושליים, דאג שיהיו שני בתי כנסת שישמשו את 16 המשפחות שהשתכנו בה - אשכנזי וספרדי.

זמן קצר לפני מותו של מונטפיורי חגגו קהילות יהודיות ברחבי העולם את יום הולדתו ה - 100.
הוא נפטר בשנת 1885 בעיר מגוריו רמסגייט.

נאמר על מונטיפיורי :
"ולפי היום הזה אשר התאספנו לישא קול נהי ומספד, על מות האדם הגדול בענקים השר צדיק המורם מעם תפארת הדור ופר ישורון, משה מונטיפיורי- זכר צדיק לברכה" זכרון משה, הספד של הרב חיים אריה הלוי הורביץ על מונטיפיורי.


"וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמונים, אז באו לבייתו המלאכים הלבנים, עמדו על מיטתו וכך אמרו אליו, הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו" - מתוך השיר, "השר משה מונטיפיורי".

"ופה נתן בסתר ושמה נדבה, ופה צביטה בלחי או ליטוף של אהבה, ולכל היהודים שמחה וגאווה וכל הכבוד לשר" - מתוך השיר, "השר משה מונטיפיורי".

פעילותו של מונטיפיורי בארץ ישראל

מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל שבע פעמים.
במאה ה-19, היו סיורים אלה, מלאים בקשיים ובסכנות, בשל הביטחון ובמצב בדרכים.
באתה התקפה, בארץ ישראל שררו עוני ומחלות, וביקורו של מונטיפיורי תרם רבות לקיום הקהילות בארבע ערי הקודש: ירושליים, צפת, טבריה וחברון.

באוקטובר 1827 נסע בפעם הראשונה אל ארץ ישראל, באניית מלחמה בריטית שהביאה אותו לאלכסנדריה.
במצריים נמסר לו על מצב הביטחון בארץ, תקופה שבה היו מרידות נגד השלטון.
בנוסף לכך, הוא חלה וסבל משינויי האקלים, בכל זאת שמח "לצאת ממצריים" והגיע ליפו.
בירושליים הוא מצא "50 משפחות ספרדים, 40 אשכנזים, ו-200 אלמנות זקנות- בעוני ובחוסר כל".
הוא ורעייתו הרימו תרומה לתושבי העיר ולמוסדותיה.
בדרך חזרה, בטעות, תקפו את ספינתו אניות ע'ותמאניות והפסיקו את ההתקפה, רק כאשר הספינה הגיעה אל אלכסנדריה.

במאי 1839 הגיע לארץ כאשר היה לו מושג על מצבה.
הפעם הקדיש את תשומת ליבו לשיפור מצבם של היהודים.
הוא שמע מהם כי "עבודת האדמה היא הפתרון היחידי למצבם", הוא הגיע לארץ דרך נמל ביירות, עבר בצפת ובטבריה ונתן לכל אחד מהתושבים מענק כספי, מונטיפיורי ביקר בחברון, בירושליים נאלץ לחנות בהר הזיתים בשל המגפות שפרצו בעיר.
הפעם החליט לקדם בנייה של מפעלי הרפואה, ולשם כך שלח רופא מגרמניה, וארגן חלוקת תרופות ללא תשלום.
בנוסף, מונטיםיורי החל לבנות בתי מלאכה ומפעלי חקלאות, הוא החליט כי יבקש עזרה למפעלו מהיהודי העולם, אך ללא הצלחה. מונטיפיורי הוסיף חלק למבנה של קבר רחל, הקיים עד היום.

בשנת 1849 התקבל בשמחה על ידי תושבי ירושליים.
בשובו החלו לפעול המפעלים הבאים: קופת תמיכה ליולדות עניות,אריגים לתפירה ומכונת דפוס עבור ישראל ב''ק. בשנת 1854 שלח לעיר מכונות להקמת בית אריגה, אך הנסיון לא הצליח.

בשנת 1855 הגיע לארץ עם ירושה שקיבל מהנדבן היהודי יהודה טורא, על אדמה שקנה מכספו בנה טחנת קמח, על מנת להוזיל לתושבי ירושליים את ייצור הקמח.
מונטיפיורי הניח אבן פינה(לבנה המסמלת התחלה של בניית מבנה) לבית חולים.
מונטיפיורי בנה בית ספר לבנות וקנה פרדס גדול ליד יפו וקרא לו "גן מונטיפיורי", במשך הזמן קראו לו "שכונת מונטיפיורי". בנסיעה זו גם קידם את רעיון עבודת האדמה.
35 משפחות מצפת נבחרו להתיישבות, קבוצה דומה התארגנה בטבריה, וכן קבוצת יתומים הוכשרה לעבודת האדמה.

בשנת 1857 גילה כי נסיונות ההתיישבות החקלאית נכשלו.
הוא הביא עמו רשיון לבניית בית חולים בירושליים, אך בגלל שבעיר כבר הוקם בית חולים, החליט מונטיפיורי לבנות את שכונת משכנות שאננים.

בשנת 1865 ניסה לקדם שוב אתהיישוב החקלאי בארץ.

בשנת 1875 הייתה הנסיעה האחרונה שלו לארץ ישראל, הוא כבר היה בן 90 והספיק לבקר רק במקומות הקדושים.
מונטיפיורי היה מרוצה מהקמת השכונות בעיר ומהקמת בית הספר החקלאי במקוה ישראל(בית הספר החקלאי הראשון בארץ).

בחמישה ביקורים מתוך שבעת הביקורים של מונטיפיורי בארץ ישראל, ציווה על קיום מפקד(ספירה של כל האוכלוסיה) בקרב תושביה היהודיים בעיקר בערי הקודש: מפקד ראשון בשנת 1839 ומפקד אחרון בשנת 1875.
על עריכתם של חלק מהמפקדים פיקח עוזרו ומזכירו של מונטיפיורי אליעזר הלוי.

בכל מסעותיו, סייע מונטיפיורי להתפתחות היישוב העברי בארץ ישראל ולהקלת תנאי החיים של היהודים החיים בה. 
מונטיפיורי קידם את ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושליים, סייע לפרנסת תושבי העיר ועודד את העבודה היצרנית ואת עבודת האדמה.
טחנת הקמח שהקים מונטיפיורי מוכרת במיוחד, וכיום הטחנה מכילה משכנת מוזיאון קטן על מונטיפיורי ופועלו, ובצדה העתק משוחזר של המרכבה שבה נהג לתור אל הארץ.

בשנת 1846 קיבל תואר אצולה מהמלכה ויקטוריה, אשר אישרה לו גם לקבוע על סמל משפחתו את הכיתוב "ירושלם" באותיות עבריות.

פעילותו הציבורית של מונטיפיורי

משה מונטיפיורי דאג, כראש עדת הספרדים בלונדון, להקדיש את זמנו לעסקי הציבור והקים מוסדות צדקה.

בין השנים 1874-1835 עמד בראש ועד שליחי הקהילות - הארגון החשוב ביותר של יהודי אנגליה, הייתה זו הכהונה הארוכה ביותר של אדם אחד בתפקיד זה.

בין השנים 1838-1837 כיהן כ-"שריף של לונדון" (מעין סגן ראש עיר). באותה השנה העניקה לו המלכה ויקטוריה תואר אבירות.

עושרו, ייחוסו, מעמדו והופעתו המרשימה פתחו לו דלתות בכל אשר פנה, והוא השכיל לנצל נתונים אלה לשתלדנות(פעילות שמטרתה להשפיע ברשויות השלטון) למען קהילות יהודיות.

מונטיפיורי התקבל אצל ראשי השלטון ברוסיה, המרוקו ובגרמניה, וסייע ליהודים נרדפים.

בשנת 1840, כשנודע למונטיפיורי על עלילת דמשק, פעל בהצלחה לביטולה, ואף קיבל מהסולטן העות'מני התחייבות בכתב להגנה על היהודים.

בשנת 1846 היה מצבם של היהודים באימפריה בשאלת "החינוך מטעם" כה רע, עד שמונטיפיורי נסע לרוסיה כדי לשנות את רוע הגזרה.

במהלך ביקורו, נפגש מונטיפיורי עם נציגי השלטון וניסה להשפיע עליהם לבטל את תכנית "החינוך מטעם" של השלטון הרוסי, אך ללא הצלחה.

התכנית פורסמה בשנת 185, אולם מותו של ניקולא הראשון בשנת 1855 שם קץ לתכנית ולביצוע.

בשנת 1859 בא לרומא ועזר למשפחת מורטארה שבנם אדגרדו, בן השש, נחטף על ידי כמרים קתולים ועל אף התנגדותם של ההורים הוכנס תחת הדת הנוצרית.
בין היתר התכתב בסוף שנות ה-50, עם הרב קלישר בעניין ההתיישבות בארץ ישראל.

בשנת 1863, כאשר יהודי מרוקו היו צפויים לפרעות פעל מונטיפיורי להשגת כתב הגנה ושוויון זכויות ליהודים.

באופן דומה פעל למען יהודי רומניה בשנת 1867 ובמקומות רבים אחרים.

גם כשהיה כבר כבן תשעים, היה מוכן לצאת בשליחותן של קהילות יהודיות נרדפות.

מתוך כל הפעולות הללו, שהתפרסו על שנים רבות, ניתן להבין שמונטיפיורי פעל בקרב היהודים כל חייו, ותרם באופן עצום לציבור.

קורות חייו של מונטיפיורי

משה מונטיפיורי, שנת 1784- שנת 1885.
היה נדבן ושתדלן יהודי מאנגליה שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות.
מונטיפיורי היה מדינאי עושה צדקות ועוסק בצרכי ישראל.
משה מונטיפיורי ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי" - שר במשמעותו העברית המקורית, כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה, וכן כתרגום לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה ויקטוריה בשנת 1846.

מונטיפיורי השתדל להשיג מהפרלמנט שיווי זכויות עבור יהודי אנגליה. 
שבע פעמים נסע לארץ ישראל, מונטיפיורי הוציא סכומים גדולים מכספו לצרכי ציבור.
התרים את יהודה טורא ובנה בכספו את בתי יהודה טורא ליד ימין משה, בתים לעניים מחוץ לעיר ירושליים.

משה נולד בעיר ליוורנו, איטליה, למשפחה יהודית-ספרדית אמידה, נולד ליוסף אליהו מונטיפיורי ולרחל בת אברהם לומברוזו די מאטום מוקאטא, ובגיל צעיר עבר עם משפחתו לאנגליה, בה גדל ואת חינוכו קיבל שם.
בבגרותו משה עסק במסחר והיה אחד מ- 12 הברוקרים(סוכני מניות בבורסה) היהודים בבורסה של לונדון.
בשנת 1812 נשא את יהודית כהן, בת למשפחה עשירה, בתו של לוי ברנט כהן וגיסתו של איל ההון נתן מאיר רוטשילד.
מונטיפיורי נכנס לעסקי בורסה וביטוח עם משפחת רוטשילד והתעשר מאוד, עד כי בשנת 1824, בגיל 40, יכול היה לפרוש ולהקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית.

בשנת 1824 עזר לייסד חברת ביטוח ועמד בראשה.
מונטיפיורי היה חבר בחברה לסלילת מסלות ברזל ומנהל בבנק הראשי באירלנד.
בשנת 1837 נבחר לשריף בלונדון, והיה היהודי השני במשרה זו, באותה השנה המלכה ויקטוריה כיבדה את משה בתואר "פרש".

משה היה יהודי כשר ונאמן באמונתו, התפלל בכל יום בבית הכנסת והיה חבר בחברה קדישא, לא התגאל במאכלות אסורים, ולא נסע בשבת ויום טוב. 
מונטיפיורי היה רגיל לכתוב זכרונות מחייו ביום יום, ולעת פנאי, קרא אותם בכדי לדעת אם עליו לתקן את דרכיו ומעשיו. מונטיפיורי שמר את כל מצוות ה'.

בנוסף, על משה מונטיפיורי נכתב שיר, את השיר כתב חיים חפר וקיימים כמה ביצועים לשיר זה.

בשיר מתוארות דרכי פעולתו של מונטיפיורי ותחומי חייו.

לשיר קוראים: "השר משה מונטיפיורי".

אחד הביצועים הנפוצים ביותר הוא של יהורם גאון.